פסק-דין בתיק ת"א 5414-06

         הרקע

1.           לפני תביעה כספית על חוב בסך 501,349.4 ש"ח של הנתבעים כלפי התובעת.

הנתבעים הינם בני זוג שרכשו דירה הידועה כגוש 29877 חלקה 66/14 בפרויקט של ב. יאיר חברה קבלנית לעבודות בניה בע"מ (להלן "ב. יאיר") בישוב צור הדסה, על פי הסכם מיום 21.5.98, והדירה נרשמה על שמם בלשכת רישום המקרקעין.

 התובעת הינה החברה קבלנית שבנתה עבור ב. יאיר פרויקט למגורים בישוב צור הדסה, היא גם חברה אחות של ב. יאיר ולטענתה ב. יאיר המחתה אליה את חוב הנתבעים לב. יאיר.

הנתבע הינו קרוב מדרגה ראשונה של בעלי המניות של התובעת ושל ב. יאיר. הוא עבד אצל התובעת החל משנת 97', אך התפטר מעבודתו ביום 22.11.05 על רקע סכסוך עם אשתו הנתבעת, ומטעמו לא הוגש כתב הגנה והוא גם לא התייצב לאף אחד מדיוני ביהמ"ש.

         טענות התובעת

2.      על פי הסכם המכר, מחיר הדירה הינו 553,840 ש"ח צמוד למדד המחירים לצרכן שפורסם ביום 15.5.98 (ראה סעיף 5 לכתב התביעה). הנתבעים שילמו על חשבון הדירה סך כולל של 184,800 ש"ח, חלקו מהלוואה מובטחת במשכנתא שניתנה על ידי בנק טפחות, אך התקשו לגייס את היתרה.

3.      מאחר והנתבע עבד אצל התובעת החל משנת 97', נאותה התובעת למסור לנתבעים את הדירה על אף שמחירה לא שולם במלואו, אך בתנאי שחוב הנתבעים בגין הדירה ישולם מתוך שכרו של הנתבע בתשלומים חודשיים בסך 500 ש"ח, ועוד הוסכם כי כל סכום שיגיע לנתבע 1 במקרה של הפסקת עבודת אצל התובעת, ישמש תחילת לתשלום יתרת החוב בגין הדירה. לימים חברת ב. יאיר (החתומה על הסכם המכר), המחתה את זכויותיה לגביית חובות, לרבות מהנתבעים, לידי התובעת, ולפיכך הוגשה התביעה ע"י התובעת.

4.      ביום 22.11.05 התפטר הנתבע מעבודתו ללא כל הודעה מוקדמת (כנראה על רקע החרפת הסכסוך ביחסיו עם הנתבעת שעלו על שרטון), לפיכך, נכון ליום הפסקת עבודתו, לא הייתה התובעת חייבת לנתבע 1 דבר ולכן לא היתה זכאית לגבית מאומה ממנו ע"ח החוב לדירה.

לטענת התובעת, יש לחייב את הנתבעים במלוא סכום התביעה, שכן הנתבעים התקשרו בהסכם מחייב לרכישת דירה אך פרעו רק חלק מהתמורה. הנתבע לא הגיש כתב הגנה ולא התייצב לדיונים, ולפיכך יש ליתן נגדו פסק דין בהעדר הגנה על מלוא סכום התביעה, ולאחר הדיון יש גם לחייב בסכום התביעה את הנתבעת ביחד ולחוד עם הנתבע. התובעת טוענת לא הייתה רשאית למכור דירה לנתבעים במחיר מופחת, כטענת הנתבעת, אמנם ב. יאיר והתובעת לא נקטו נגד הנתבעים הליכים משפטיים למרות שחלף מועד התשלום האחרון בשל קיומם של יחסי קרבה משפחתית מדרגה ראשונה בין הצדדים, ורצון טוב מצד האח הבכור של הנתבע לסייע להם בפירעון החוב, אך בעצם התובעת העמידה את יתרת החוב בהלוואה לטובת שני בני הזוג, שאמנם החלה להיפרע על ידי הנתבעים בדרך של קיזוז בתשלומים של 500 ש"ח משכרו של הנתבע 2, אך משהופסק התשלום, התובעת לא ויתרה לנתבעים על פירעון החוב.

התובעת טוענת כי ביום הגשת התביעה, עמדה יתרת חוב הדירה ע"ס 501,349.4 ש"ח, ומאחר והנתבעים חייבים לתובעת ביחד ולחוד את סכום התביעה בגין עילת הפרת הסכם המכר ביניהם לבין חברת ב. יאיר, והם לא עמדו בלוח התשלומים שבנספח ג' להסכם המכר, אך קיבלו דירה ללא ששילמו את מלוא תמורתה, עותרת התובעת כי בית המשפט יחייב את הנתבעים ביחד ולחוד בתשלום הסך האמור, ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה עד התשלום בפועל, ובנוסף בשכר טרחת עו"ד בתוספת מע"מ.

5.      מר יוסף ביטון, המשמש כמנכ"ל ובעלים של התובעת הגיש תצהיר, בו אישר כי חברת ב. יאיר הינה חברה אחות של התובעת שמכרה, על פי הסכם מכר מיום 21.5.98, את הדירה לנתבעים. כיום חברת ב. יאיר הינה חברה ציבורית, שמניות השליטה בה מוחזקת בידו ובידי אחיו יאיר ביטון, אולם במועדים הרלוונטיים לתביעה היא הייתה חברה פרטית בבעלות מלאה שלו ושל יאיר, והם בעלי השליטה בתובעת. לטענתו, הנתבע עבד בקבוצת ב. יאיר משנת 97' בעוד הוא ויאיר היו מנהליה, והם הסכימו למסור לנתבעים את הדירה ששווייה בהסכם המכר 553,840 ש"ח, על אף יתרת החוב של הנתבעים שנותרה לאחר ששילמו 184,800 ש"ח, על מנת לעזור להם ומתוך ידיעה שיוכלו לקזז משכרו של הנתבע 500 ש"ח לחודש כהחזר ההלוואה, ושכל סכום שיגיע לצבי בשל הפסקת יחסי העבודה (פיצויי פיטורים) ישמש לתשלום יתרת החוב בגין הדירה.

6.      לטענתו, יוסף ביטון הנתבע התפטר מעבודתו ביום 22.11.05 ללא כל הודעה מוקדמת, בשל מצוקה קשה אליה נקלע עקב פרידתו מהנתבעת, חדל לתפקד, ונכנס לדכאון. משום כך, לא הגיעו לו פיצוי פיטורים, מאחר ומאז שהתפטר לא שולם דבר על חשבון החוב, המשיך החוב לתפוח. הדירה לא ניתנה לנתבעים במתנה, אלא אף לטענת הנתבעת היא נתנה להם במחיר מופחת. אלא שטענתה זו סותרת את הסכם המכר עליו חתמה הנתבעת, הן לגבי מחיר הרכישה והן לגבי נספח התשלומים. הפרויקט היה בליווי בנקאי, והחברה התחייבה שלא למכור דירות במחיר מופחת. לפיכך, מחיר הדירה שנקבע לנתבעים הינו מחיר השוק, שהיה במועד חתימת החוזה.

7.      מר אסף אמסלם, סמנכ"ל כספים של קבוצת ב. יאיר, הגיש תצהיר מטעם התובעת, לפיו תמורת הדירה נקבעה בהסכם הרכישה בסך של 553,840 ש"ח צמוד למדד תשומות הבניה, שפורסם ב-15.5.98, וכן נקבעה ריבית פיגורים בשיעור המקובל בבנק דיסקונט. לפיכך, ולאחר תשלום סך של 184,800 ש"ח, ולאחר שב. יאיר המחתה לתובעת ב-2.12.99 את זכותה לקבלת הכספים מהנתבעים, עמד סכום החוב במועד המחאת הסכום על סך 369,040 ש"ח, כשלאחר מועד זה החל הנתבע לשלם על חשבון החוב 500 ש"ח לחודש, שקוזזו ממשכורתו במשך 59 חודשים ובסך הכל 29,500 ש"ח, ובכרטיס הנהלת החשבונות נרשם כי התשלום בסך 500 ש"ח מהווה "קיזוז הלוואה" לצבי ביטון.

מנגד צבר חוב הפרשי הצמדה למדד תשומות הבניה וכן ריבית אותה הסכימה התובעת להעמיד ע"ס 2% לשנה. לצרכי התביעה, הופחת מהקרן מלוא הסכום ששילם הנתבע במשך 59 חודשים, ונכון למועד המחאת החוב לתובעת עמד החוב ע"ס 339,540 ש"ח.

8.      הנתבע לא הגיש כתב הגנה ולא התייצב לדיונים, על אף שקיים אישור מסירה לידיו, לפיכך כבר מטעם זה ניתן ליתן נגד פסק דין בהעדר הגנה.

         טענות הנתבעת 2

9.      התביעה הינה טורדנית, קנטרנית, חסרת בסיס ומטרתה לסייע בידי הנתבע 1 במקח ההליכים המתנהלים בין הנתבעים בבית המשפט לענייני משפחה. בנוסף, היא התיישנה, שכן העילה להגשתה נולדה עם חתימת הסכם המכר (21.5.98) ולכל המאוחר במועד האחרון בביצוע התשלומים, עפ"י המועדים שבנספח ג' להסכם, שהמאוחר בהם הוא 21.11.98.

10.    הנתבע עבד אצל התובעת הנמצאת בבעלות ובניהול אחיו. ביום 9.10.05 הוא עזב את הבית והנתבעת הגישה נגדו תביעה למזונות ולמשמורת הילדים בבית המשפט לענייני משפחה. הנתבע טען כי אינו עובד במטרה להתחמק מתשלום המזונות בהם חויב, עבור הנתבעת ושלושת ילדיהם, בכתב התביעה נטען כי הוא התפטר מעבודתו אצל התובעת ביום 22.11.05 ללא הודעה מוקדמת, אולם לנתבעת נודע כי התובעת או אחת החברות הקשורות בה או באחיו, מסרה לנתבע דירה למגורים בפרויקט מתחם אלנבי בדרך חברון בירושלים, ומטרת תביעה זו היא לסייע בידו במקח מול הנתבעת בתביעות שהגישה נגדו, ואולם לנתבעת אין כל חוב כלפי התובעת.